בואו נדבר על פנטזיות

פנטזיות מיניות כשער לתודעה

פנטזיות מיניות הן אחד הנושאים הכי פחות מדוברים בשיח על מיניות. הן מעוררות סקרנות, בושה, פחד ולעיתים בלבול עמוק. רבים שואלים את עצמם מה זה אומר עליהם שיש להם פנטזיות מסוימות? האם זה מעיד על מי שהם באמת? והאם הם אמורים לממש אותן או להדחיק אותן?  נקודת המוצא הזו מפספסת את המהות האמיתית של פנטזיה.

פנטזיה אינה בהכרח בקשה לפעולה. היא שפה. שפה של הגוף, של התודעה ושל אנרגיית החיים. פנטזיה לא תמיד אומרת: אני רוצה שזה יקרה, אלא משהו בי רוצה להרגיש כך. ההבחנה הזו משנה לגמרי את האופן שבו אפשר להתייחס אליה.

בטנטרה ובגישות מודעות למיניות, אנרגיה מינית אינה נתפסת כחשק בלבד אלא ככוח החיים עצמו. אותה אנרגיה שמניעה יצירה, חיבור, תשוקה ותנועה. כאשר אנרגיית החיים אינה מקבלת ביטוי מלא, היא מחפשת דרכים אחרות לדבר, ופנטזיה היא אחת הדרכים האינטליגנטיות ביותר שלה לעשות זאת. פעמים רבות הפנטזיה אינה עוסקת במין עצמו אלא במה שהמין מייצג עבור האדם: חופש, ביטחון, עוצמה, רוך, נראות או שחרור.

כדי להבין פנטזיות לעומק, חשוב להבחין בינן לבין מושגים אחרים:

פנטזיה היא דימוי או תרחיש פנימי פתוח וסימבולי.

דחף הוא אנרגיה שמבקשת פורקן מיידי ומורגשת כמתח בגוף.

צורך הוא חוויה עמוקה יותר כמו שייכות, מגע, ביטחון או חופש.

צל הוא אותו חלק בנפש שנדחק, נאסר או לא קיבל לגיטימציה, ולעיתים קרובות הוא מתלבש כפנטזיה מינית.

במקרים רבים הפנטזיה אינה מבקשת מימוש אלא הכרה.

כאן נכנס אחד הפחדים המרכזיים סביב פנטזיות: החשש שאם ניתן להן מקום הן ישתלטו עלינו. הפחד הזה נובע מחיבור שגוי בין פנטזיה לזהות. אך פנטזיה אינה מי שאנחנו, אלא משהו שעובר דרכנו. דווקא מה שלא מקבל הקשבה נוטה להקצין ולדרוש תשומת לב, בעוד שמה שמקבל הקשבה רגועה ומודעת נרגע ומשתנה. אנשים רבים מגלים שפנטזיות שנראו להם מאיימות מאבדות מעוצמתן ברגע ששואלים אותן מה הן באמת מבקשות, או אפילו אם רק נותנים להן מקום בביטוי מילולי, במרחב תומך ואוהב.

מכאן עולה שאלה מרכזית נוספת: האם חייבים לממש פנטזיה?

 התשובה היא לא, לא בהכרח. פנטזיה לא חייבת להיות הוראה לפעולה. בדומה לחלום או לדימוי במדיטציה, היא יכולה לשמש מקור להבנה, לריפוי ולהתמרה. יש פנטזיות שמתמוססות ברגע שמבינים את המסר שלהן. אחרות מבקשות אינטגרציה פנימית ולא בהכרח פעולה חיצונית.

למשל: פנטזיה של כניעה יכולה לבטא צורך ברכות ובשחרור שליטה ביום יום. פנטזיה של שליטה יכולה לבטא צורך בגבולות ובהחזקה פנימית. פנטזיה של נראות יכולה לבקש נוכחות ולא בהכרח סצנה מינית.

כאשר עובדים עם פנטזיות כמרחב פנימי ולא כהוראה לפעולה, מתאפשר ריפוי עמוק. ניתן לנשום פנטזיה, להרגיש אותה בגוף, לתת לה ביטוי בתנועה, בקול או בדימוי, בלי לערב אדם אחר ובלי לממש אותה בפועל. בדרך הזו הפנטזיה מפסיקה לדרוש שיעשו לנו משהו והופכת למשאב פנימי. לעיתים היא משתנה, מתעדנת או מתחלפת, לא מתוך הדחקה אלא מתוך הקשבה מלאה.

מחקרי מיניות רחבי היקף מחזקים את ההבנה שפנטזיות הן חלק נורמלי ונפוץ מאוד בחוויה האנושית. כאשר בוחנים מהן הפנטזיות השכיחות ביותר, מתגלה חפיפה גדולה בין נשים וגברים, עם הבדלים בעיקר בדגשים ובשכיחות היחסית.

אצל גברים, מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה של פנטזיות הכוללות גיוון וחידוש, סקס רב משתתפים כמו שלישיות, סיטואציות מזדמנות או עם דמות זרה, ופנטזיות עם אלמנטים של כוח, דומיננטיות או טאבו. יש גם שכיחות גבוהה לפנטזיות הקשורות לוויזואליות ולגוף. עם זאת, גם גברים רבים מדווחים על פנטזיות של חיבור, אינטימיות וקרבה רגשית, אף שלעיתים הן פחות מודגשות בשיח החברתי.

אצל נשים, מחקרים מראים שכיחות גבוהה של פנטזיות הכוללות אינטימיות, רומנטיקה והקשר רגשי, תחושת נחשקות ונראות, וסיטואציות עם עומק רגשי וסיפור. גם אצל נשים פנטזיות של שליטה וכניעה נפוצות מאוד, ולעיתים אף בשכיחות דומה לגברים, אך לעיתים עם דגש שונה. נשים מדווחות בממוצע על פנטזיות עשירות בהקשר, באווירה ובמשמעות, וכן על גמישות ופלואידיות רבה יותר בתכני הפנטזיה.

המסר המחקרי החשוב ביותר הוא שפנטזיות אינן קצה חריג אלא חלק מהנורמה האנושית. נושאים כמו כוח, כניעה, טאבו וחידוש מופיעים בשכיחות גבוהה אצל כל המגדרים. ההבדלים בדיווח מושפעים לא מעט מנורמות תרבותיות, חינוך מיני ודאבל סטנדרט חברתי שמשפיע על מה אנשים מרשים לעצמם להודות בו.

כאשר פנטזיות מקבלות מקום של הקשבה ולא של שיפוט, הן מפסיקות להיות מקור לבלבול או אשמה והופכות לשער להבנה עמוקה יותר של עצמנו. לא מתוך דחף ולא מתוך הדחקה, אלא מתוך בחירה חופשית.

זו מיניות בוגרת, חיה ומודעת.